תמונה מלאת משמעות
"אתה יכול לענוד את האירועים של עברך סביב צווארך כציוני דרך , או לחגור אותם כחגורת הצלה של ניסיון השומרת עליך מפני טביעה , ואפילו כאתגר ללמוד ולבצע טוב יותר."
(ג'וזף פאברי*)
נקודת מבטי על תמונות השתנתה לאחרונה..
אם בעבר חשבתי שרק תמונה לא מכוונת, לא יזומה, לא מודעת- היא אמיתית, אותנטית ומשקפת מציאות, היום נדמה לי שכל תמונה באשר היא לוכדת אמת.
גם ההיא עם ה"פוזות", זאת שהכי אטרקטיבית, שבררנו כי הכי החמיאה לנו- גם היא לוכדת ולו פיסה קטנה של אמת.
איזו אמת זאת בכלל אם הכל כל כך מתוכנן, מבויים, מלאכותי?
למשל הצורך להראות טוב ובכלל להראות..
או הרצון להפגין חיוך מלא שיניים ו"להיות בשמחה" (גם אם בפועל זה לא המצב התמידי)
זה הזכיר לי משפט שאני מאד אוהבת של הסופר הפורטוגזי ז'וזה סאראמאגו:
"אני רואה שהאפשרות היחידה שלך להיות מי שאתה היא להיראות אחר.... ככל שתתחפש יותר, תהיה יותר דומה לעצמך"
גם אם התמונה היא סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו (כמו רוב הדברים בחיינו), הסיפור הזה הוא בעל ערך בעיניי, נראטיב שעל פיו ובגינו אנחנו פועלים, מקבלים החלטות, נוהגים עם אחרים וכו' וניתן ללמוד ממנו לא מעט.
על רגעי "האמת" הללו אני רוצה לדבר דרך השיר "תמונה" של דליה רביקוביץ.:
תמונה /דליה רביקוביץ',יהודית רביץ
חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר
ואנחנו היינו עוד ילדות.
